אילו לא נתנה התורה רשות לרפאות כדכתיב ורפא ירפא היה אסור לנו להתרפאות שהרי ההולך בדרכי התורה לא יגיע לו שום מקרה ממקרי הזמן משנוי אוירים ולא ע"י מאכלים כדכתיב ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך ר"ל שתהיה בהם הברכה ולא שום דבר רע המזיק והסירותי מחלה מקרבך ר"ל משנוי אוירים (רא"בע בפ' משפטים) וכתיב עין ה' אל יראיו שהוא ברחמיו משגיח תמיד עליהם והמושגח ממנו ית' ודאי שאין מגיע לו שום נזק וזהו שאמרו אין מזל לישראל ר"ל שאין מונהגים על פי מזל אלא ע"י ית' אך כשאדם אינו מתנהג ומודבק בו ית' אזי נשאר תחת המזל וזהו שאמרו מאן דנולד במזל פ' כו' היינו שהמזל מראה שיהיה כך אבל ביד האדם לשנות המזל והקב"ה יודע מחשבות אדם כי לא יהיו תחת סוג זה מעין ה' אל יראיו וברא בעולמו עשבים ואילנות וכיוצא בהם שיהיה בהם הטבע להתרפאות בהם ונתן לנו רשות להתרפאות בהם להועיל על פי טבע:
חכמת אדם · סימן קנ״א, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.