לאחר שמת לא יזיזו אותו תיכף שמא נתעלף אלא ישהה מעט ונוהגין להניח אצל נחיריו נוצה ואם נשאר מונח שם בידוע שמת ואז אומרים תיכף צדוק הדין וכשמגיע לדיין האמת קורע האבל והעומדים שם כמבואר בכלל שאחר זה סי' ד' ועכשיו נוהגין לומר צ"ה בבית הקברות ויש שאומרים אותו בעוד שהמת עדיין בבית ונ"ל דהאבלים יאמרו תיכף כמש"כ בש"ע כי כן עיקר הדין ואם הוא יורש את המת מברך ג"כ שהחיינו כמבואר בח"א כלל ס"ב סי' י"א ומברכין ברכת דיין אמת אפילו בשבת וי"ט (רוקח):
חכמת אדם · סימן קנ״א, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.