מתנה על מנת להחזיר מהני ובנו פדוי. ודוקא שאמר לו הרי לך ה' סלעים ע"מ להחזיר לי דבכה"ג גומר בלבו שעה א' לשם מתנה כלומר מעכשיו תהא נתונה לך מיהו תחזירנה אח"כ אבל כשאומר הילך ה' סלעים ואתה תחזירנו לי ולא א"ל על מנת או אפי' לא אמר כלום אלא שאומר סתם הילך ה' סלעים אלא שדעתו שיחזיר לו כלו או מקצתן ולולי זה לא היה נותן לכהן אע"פי שהכהן לא החזיר לו כלום וגם לא היה דעתו מתחלה להחזיר לו אינו פדוי כיון דלא גמר בלבו שעה א' לשם מתנה כללו ש"ד שצריך שיהיה דעת האב ליתנו במתנה גמורה לפי שעה ויאמר כן בפירוש לכהן אני נותן לך במתנה גמורה לפי שעה ע"מ להחזיר לי וכיון שהוא אומר כן בפירוש לכהן והכהן מרוצה בזה בנו פדוי אבל אם היה דעת הכהן שלא להחזיר אינו פדוי ומ"מ אפי' נתן לו בסתם רשאי הכהן להחזיר לו הפדיון אך לא יהיה רגיל להחזיר לכל שלא להפסיד שאר כהנים שמתוך כך יתנו הכל לזה הכהן וכ"ש שמזה הטעם לא יקבל ע"מ להחזיר ומ"מ לעניים מותר להחזיר בכל פעם:
חכמת אדם · סימן ק״נ, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.