אין פדיון הבכור תלוי אלא בפטר רחם שאם אינו בכור לאם אע"פי שהוא בכור לאב אינו חייב לפדותו ואם יש לו כמה נשים ויש לו בכור מכל א' וא' חייב לפדות כלם וכהנים ולוים פטורים מפד"הב ואפי' כהנת ולויה נשואה לישראל אין הבן בפדיון שאין הדבר תלוי באב אלא באם שנאמר פטר רחם בישראל ואם נתעברה מנכרי אם היא לויה פטור מפדיון שאין לויה מתחללת מביאה פסולה. אבל אם היא ישראלית או כהנת חייב בפה"ב שהרי תיכף כשנבעלה לפסול לה הרי נתחללה מן הכהונה ולא נקראת עוד כהנת ומ"מ אין האם חייבת לפדותו כדלעיל סי' א' אלא כשיגדל הבן יפדה א"ע. ודוקא שנתעברה מן הנכרי אבל אם לא נתעברה ממנו רק שזנתה עם נכרי ואח"כ נתעברה מישראל חייב האב הישראל לפדותו דלא יהא אלא שהיא ישראלית. ואם היא אומרת שמישראל נתעברה והישראל מכחישה ואומר שמנכרי נתעברה וא"כ האב ודאי פטור לפדותו שהרי הוא אומר שאינו בני וה"ל הכהן המע"ה והבן נמי פטור שיוכל לומר שהוא מאמין לדברי אמו שאומרת שלא זנתה עם נכרי וא"כ היא נשארת בכהונה ופטור ודוקא כשהיא פנויה אבל אם היתה נשואה כיון שבעל נאמן לומר לענין ירושה ושאר דברים י"א דצריך הבן לפדות עצמו (ש"ך ס"ק כ"ג):
חכמת אדם · סימן ק״נ, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.