אם נולד כשהיו ברקיע כוכבים קטנים מאד יש לסמוך על הכוכבים לספק למול למחר כיון שלא היה שבת וי"ט ואעפ"י שהיה הרקיע מזהיר כעין אורה של יום (שם ור"ל דקיי"ל דכיון דנראין ג' כוכבים בינונים כבר חשבנין ללילה ולא בעינן דוקא קטנים וא"כ אם אנו רואין שהרקיע מזהיר כיום אפילו היו נראין כוכבים בינונים חשבינן עדיין ליום דדוקא כשכבר החשיך אזי ל"צ דוקא כוכבים קטנים אלא בינונים סגי אבל כשאנו רואים שהוא יום לא מספקינן כלל משום בינונים רק כיון שנראין כוכבים קטנים מאוד ולכן מספקינן שמא כבר לילה ומהלינן למחר אם הוא חול ואם הוא שבת לא מהלינן דשמא היה יום אבל בבינונים מחזקינן ודאי שעדיין הוא יום ומוהלין אפילו בשבת (כך נ"ל לפרש וצ"ע) ודברי הש"ך ס"ק ט' לא זכיתי להבין):
חכמת אדם · סימן קמ״ט, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.