ישראל שהמיר ונולד לו בן מישראלית מלין אותו בשבת ולא חיישינן שמא יוציא אותו לתרבות רעה כיון שאמו ישראלית אבל כשאמו ג"כ מומרת ונתנו את הבן למול אין מוהלין בשבת דשמא יחזרו בהן ויוציאו אותו לתרבות רעה (ט"ז וש"ך) וישראל שנולד לו בן מנכרית אין מולין בשבת שהולד כמותה. וממזר מלין אותו אפילו בשבת ומברכים עליו ברכת אשר קדש ידיד עד כורת הברית אבל א"א קיים את הילד דלא ניחא לישראל לקיים ממזרים וכן א"א כשם שנכנס לברית כו' ומפרסמין בשעת מילתו שהוא ממזר וי"א שקורין שמו כידור ע"ש הפסוק כי דור תהפוכות ומלין אותו בחצר בית הכנסת ובתיקוני זוהר ד' י' משמע דאין מכינים לו חול להטיף דם ברית לתוכו וכן אין נותנים הערלה בחול ע"ש:
חכמת אדם · סימן קמ״ט, ל״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.