הצדקה חמור מנדרים דאע"ג דבנדרים לכ"ע אם לא הוציא בפיו אע"ג שגמר בלב אינו כלום כדכתיב ככל היוצא מפיו אבל הצדקה לרוב הפוסקים דאם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו כמו בהקדש מזבח דכתיב כל נדיב לב עולות הרי דתלוי בלב ואע"ג דהקדש שלנו דין חולין יש לו דמסתמא הוא לעניי' מ"מ ילפינן מקדשים דגם צדקה נקרא נדר ונדבה אלא דכ"ז שלא מוציא מפיו לא שייך לכופו ובאמירה כופין אותו לקיים (שם סעיף י"ג) ואם כוונתו היה לומר דבר זה יהיה לצדקה וטעה בדבורו ואמר על אחר יתן זה שחשב בלבו (שם סעיף ב' ובש"ך):
חכמת אדם · סימן קמ״ח, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.