אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו או אפילו הוא שלו אלא שאינו ברשותו כדכתיב כי יקדיש איש ביתו דוקא ביתו שהוא שלו וגם ברשותו שקרקע אינה נגזלת ולכן היה לו פקדון ביד אחר וכפר בו אין הבעלים יכולים להקדישו אבל אם לא כפר בו יכול להקדישו שהרי הוא ברשותו שאימתי שירצה נוטלו אבל אם היה לו משכון ביד חבירו מה שהוא נגד הלואתו ודאי אינו יכול להקדישו שהרי אינו ברשותו שאם ירצה ליטלו המלוה מעכב עד שיפרע לו מעותיו אבל המותר שיווי המשכון מן החוב י"א דיכול להקדיש וי"א דאפי' המותר אינו יכול להקדיש שכל המשכון משועבד להמלוה ואם אמר משכון זה לכשאפדה תקדש הוי הקדש הואיל ובידו לפדותה אבל אם אמר תקדש מעכשיו לא הוי הקדש שעכשיו אינו ברשותו (רנ"ח):
חכמת אדם · סימן קמ״ח, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.