ג"צ שאין להם עניי' לחלק מחליפי' המעות בדינרים לאחרים אבל לא לעצמם וכן אם צריכים למכור מה שגבו מהתמחוי ימכרו לאחרים אבל לא לעצמן מפני החשד. אין מחשבין בצדק' עם גבאי צדקה אם הם כשירים ונתמנו ע"פי הצבור ומ"מ כדי שיהיו נקיים מה' ומישראל טוב להם ליתן חשבון וכ"ז בגבאים הכשרים אבל מי שאינו כשר אפי' נתמנה מדעת הצבור אם קוראין עליו תגר וחושדין אותו צריך לתת חשבון אבל א"צ ליתן חשבון (כצ"ל ובש"ך חסר אלו תי') לפני כל מערער עליו דידוע כמה דברים צריכין להוציא ממעות צבור שאין לגלות אלא לצנועין ומכ"ש מי שנתמנה באלמות וחזקה צריך ליתן חשבון וה"ה בכל ממונים על הצבור וכשרוצים הצבור יכולים לסלק הגבאי כשיגיע הזמן כפי מנהגם לקבוע גבאים אבל בתוך הזמן אין הצבור יכולים לסלקו משום חשד (שם סעי' ב'):
חכמת אדם · סימן קמ״ז, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.