הבא בסחורה לעיר אחרת וגזרו שם תענית וצדקה מחמת איזה גזרה וגזרו גם על הבאים לשם אם היה יחיד צריך ליתן הצדקה לגבאי שבאותו עיר ואם היו רבים אינם נגררים אחריהם. ומ"מ צריכין ליתן ליד הגבאי משום חשד אך כשחוזרים לביתם לוקחים מיד הגבאים ומפרנסים עניי עירם אבל דבר שהוא חק קבוע או מנהג א"צ ליתן ליד הגבאים. ולכן אנשי ישובים שבאים לעיר בר"ה ויו"כ ומזכירין שם נשמות ונודרין צדקות א"צ ליתן לגבאי אלא מחלקין הצדקה במקומם אבל אם קנו שם מצות צריכין לסלק לגבאי שהרי מפסידים לאותה בה"כנ (רנ"ו סעיף ו'):
חכמת אדם · סימן קמ״ז, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.