בזמן הש"ס שלטון עובד כוכבי' או שר ששלח ממון לישראל לצדקה היו מקבלין משום שלום ואם שלח סתם לחלקן לעניים ינתנו לעניי עובדי כוכבים אבל אם שלח לחלקם דוקא לעניי ישראל אסור לגנוב דעתו ואפי' של עובדי כוכבי' ויעשה מה שצוה השלטון ודוקא כששלח משום מצוה אבל אם שלח רק מחמת רחמנות מטבעו הטוב מותר ואם מנדבין דבר לבית הכנסת מקבלי' מהם דהוי כמו קרבן ומקבלין נדרים ונדבות מעובדי כוכבי' (שם) ואם התנדב מנורה וכיוצא בו אין רשות ביד זט"הע למוכרו כ"ז שלא נשתקע שם בעלים וכ"ז ששם הבעלים חקוק על הכלים מקרי לא נשתקע שם בעלים אע"ג דבישראל שהתנדב ולא נשתקע מותר לשנותה לדבר מצוה כדלקמן כלל קמ"ח אבל בעובדי כוכבי' אסור משום חילול השם שיאמר אני הקדשתי והם מכרוהו אבל בישראל אע"פי שיצעוק אין כאן חילול השם אבל בנשתקע לא שייך חילול השם ומותר אפילו לדבר רשות (סי' רנ"ח) והא דמקבלין מעובדי כוכבים מנורה וש"ד לבית הכנסת דווקא כשאמר בדעת ישראל הפרשתי דאל"ה שמא בלבו היה לקרבן וטעון גניז' (שם) אבל מן המומרים אין מקבלים אפי' נדבה לבה"כנ (סי' רנ"ה וע"ש בש"ך ס"ק ה' שכ' דדוקא קרבן אין מקבלין מהם אבל הקדש לעניים או הקדיש ביתלב"ה מקבלין):
חכמת אדם · סימן קמ״ו, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.