אין פודין שבוים יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם שלא יהא אויבים מוסרים עצמם לשבויי' אבל אדם יכול לפדות עצמו בכל מה שירצה וכן לת"ח או לתלמיד חריף שאפשר שיהא אדם גדול פודין אותו בדמים מרובים ואם אשתו נאחר דמי או לא מבואר באה"ע סי' ע"ד. אין מבריחין השבוים מפני תיקון העולם שלא יהא האויבים כשעתידים לשבות עוד אחרים מכבידין עולם עליהם ומרבים בשמירתם. ומי שמכר עצמו לערבי או שלוה מהם ושבו אותו בהלואתו פ"א וב' פודי' אותו ג' אין פודין אותו אבל פודין את הבני' אחר מיתת אביהם ואם יש חשש שלא יטמעו בין הערביים פודין איתם אפי' בחיי אביהם ואם בקשו להרגו פודין אותו מיד אפי' אחר כמה פעמים (שם) ואם אוכל נבלות להכעיס אין פודין אותו ועיין סי' רנ"א סעיף ב' ולעיל סי' ט':
חכמת אדם · סימן קמ״ה, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.