חכמת אדם · סימן קמ״ה, א׳

דין איזה צדקה קודם לחבירו (סי' רנ"א רנ"ב רנ"ג):פרנסת עצמו קודם לכל אדם ואינו חייב ליתן צדקה עד שיהיה לו פרנסתו דכתיב וחי אחיך עמך משמע חייך קודמין לחיי אחיך ואח"כ יקדים פרנסת אביו ואמו אם הם עניים ואם ידו משגת לפרנסם ממעותיו ומפרנסם ממעו' מעשר אמרו חכמים תבא לו מאירה לפרנס' שמבזה אביו ואמו לפרנסם ממעות צדקה. והם קודמין לפרנסת בניו שנאמר ויאמר יהודה כו' ונחי' גם אנחנו גם אתה גם טפינו (דרישה) ואח"כ פרנסת בניו ובנותיו אף שהם יותר מבני שש שנים דאז אין חיוב על האב מ"מ אם מפרנסם כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה והם קודמים לאחיו וכופין האב לזון בנו העני ואפילו הוא גדול וכופין אותו יות' משאר עשירים שבעיר וכן שאר קרובים. ואחיו מאביו קודם לאחיו מאם והם קודמין לשאר קרובים והקרובים קודמין לשכיניו (ר"ל עניי ביתו כן הוא ברמב"ם וכמדומה לי שראיתי בס' קדמון ואינני זוכר דשכן ר"ל מי שרגיל עמו ולא מי שדר בשכונת ביתו ובח"מ סי' קע"ה סעיף נ' ע"ש בב"מ דף ק"ח ברש"י משמע כטור אלא צ"ע דשם איתא דשכן קודם לקרוב מדכתיב טוב שכן קרוב ע"ש) ושכיניו לאנשי עירו ואנשי עירו לעניי עיר אחרת אפילו באים לעירו ואפי' לעיר ארץ ישראל ויושבי א"י קודמין לעניי עיר אחרת שבח"ל (רנ"א) ולא יתן אדם כל צדקותיו לעני אחד או לקרוב א' ולהניח שאר קרובים (רנ"ז) ונ"ל דר"ל שלעולם הוא נותן רק לזה: