חכמת אדם · סימן קמ״ד, א׳

דין חיוב נתינת צדקה (סי' רמ"ז רמ"ח רמ"ט ר"נ):ועיין עוד מהל' צדקה בס"ח מסי' שי"ז עד סי' של"גמצות עשה ליתן צדקה כפי השגת ידו וכמה פעמים נצטווינו בה במ"ע וגם יש בה ל"ת המעלים עיניו ממנה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל כדכתיב פן יהיה דבר עם לבבך בליעל כו' וכאלו עובד עבודת כוכבי' ומאד יש ליזהר בה כי אפשר שיבא לידי שפיכת דמים שימות העני המבקש אם לא יתן לו מיד כמעשה דנחום איש גם זו (בתענית כ"א ע"ב) ולעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום וכל המרחם על העניים הקב"ה מרחם עליו ויתן האדם אל לבו שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקב"ה וכמו שהוא מבקש שישמע שועתו ותפלתו כך הוא ישמע שועת עניים גם יתן אל לבו שגלגל הוא שחוזר בעולם וסוף שיבא הוא או בנו או בן בנו לידי מדה זו ואל יעלה על לבו לומר איך אחסר ממוני ליתנו לעניים כי יש לו לדעת שאין הממון שלו אלא פקדון לעשות בו רצון המפקיד וזה חלקו מכל עמלו בעה"ז חוץ משאר מע"ט כדכתיב והלך לפניך צדקך והצדקה דוחה גזירות רעות ומוספת לו חיים (רמ"ז):