אם נתן לו עיסקא על זמן ונתעכב בידו לאחר זמ"פ אפ"ה צריך המתעסק ליתן לו ריוח דמסתמא נשאר בידו על תנאי (ט"ז סי' קע"ז ס"ק י"ד וס"ק ל"א) ואם הפסיד כתב בקו' הסמ"ע דההפסד על המתעסק ואם התנה מתחלה שבכלות המשך יהיה נחשב חלק הריוח ג"כ לקרן כגון שנתן לו ק' זהו' ונתפשר עמו שיתן לו בעדם לא יותר מי"ב זהו' כדלעיל סי' ז' וא"כ בכלות המשך נחשב לקרן קי"ב זהו' וצריך ליתן לו ריוח מן קי"ב זהו' י"ב למאה כיון שהתנה מתחלה כך או אפי' לא התנה אלא שכ' בשטר ואם ימשוך הפרעון אפי' מקצתו קיבל עליו מעכשיו להתעסק באותו סך שיעכב אצלו בתורת עסק כיון שהריוח נחשב לקרן חייב ליתן ריוח מן הריוח (ט"ז ס"ק ל"א) ואם לאחר שכלה זמן העיסקא עשו קצבה ביניהם והתנה עמו לתת לו כך וכך לשנה אם הלוה הוציא המעות ביציאותיו ונתן ריוח הוי ר"ק להסוברים בכלל קל"א דאפי' לא קצץ בשעת הלואה הוי ר"ק ואפי' חצי אחריות של המלוה כיון שהוציא המעו' ביציאותיו אבל אם הי' מתעסק והולך ופרע מריוח שהרויחו הנכסים כיון דמתחלה בא לידו בתורת עיסקא אם חצי הריוח שהרויחו המעות עלה למה שנתן לו מותר ואין משביעין אותו ע"ז אלא אומרין למקבל זכור דסמכינן על אמונתך (סעיף ז' ובט"ז וש"ך):
חכמת אדם · סימן קמ״ב, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.