חכמת אדם · סימן י״ד, י״ט

כל אבר שאמרנו שהנקב פוסל בו אם אין בו נקב אלא שיש בו סרכא ונסרך למקום אחר או בועא בש"ע סתם דכשרה וי"א דטרפה לא מיבעי' להסוברי' דבריאה אין סירכא בלא נקב ואפילו להסוברי' דיש סירכא בלא נקב היינו דוקא בריאה ששואבת כל משקין משא"כ בשאר אברים (ססי' מ"ו): והפ"ח (ססי' ל"ז) מחמיר אפילו בהפ"מ ועכ"פ אין ראוי להקל כ"כ אם לא בבהמת ישראל (וכ"כ כו"פ ססי' מ') ואמ"ו בנ"ב מ"ת סי' כ"ב כתב וז"ל נלע"ד בכל מקום שיש סירכא באיברים הפנימי' אף שמבואר בש"ע שאין סירכא אלא בריאה מ"מ בדיקה בעינן בחלל הפנימי באותו אבר אם אין קוץ או מחט תחוב נגד הסירכ' עכ"ל ונ"ל דאם לא בדק כשר אף לפ"ד אמ"ו שהרי בכלל י"ז סי' ט"ז כתבתי בשמו דמש"כ דמ"א בטרפש שנסרך לבה"כ דה"ל קרוב לודאי שיש שם מחט ולכן בא"א לבדוק טריפה ואם הדין כן בכל האיברים למה כתב רמ"א כן דוקא בנסרך לבה"כ אע"כ דדעת מורי דוקא לכתחילה ואם נמצא בועות אע"ג דבריאה קיי"ל דבועות כשרין מ"מ בשאר איברים שנקיבתו במשהו צריך לפתוח הבועה ואם נשאר העור שלם תחתיו ייפה כשר בין שהיא מלאה מים זכים או סרוחים אבל אם הבשר רע הוי כנתמסמס וה"ז כנקב (ש"ך ססי' מ"ו וע"ש בבאר הגולה בשם רש"ל) ודוקא בדקין וכיוצא בו שעורן דק אבל בלב וטחול וקורקבן וכיוצא בהן אין להחמיר כיון שצריך שתעבור הנקב עד חללו מאן לימא לן שהגיע הנקב עד שם (כ"כ מהרש"ל ופ"ת שם) ומ"מ במקום שיש מחט אפילו אינו תחוב כלל ונסרכה למקום אחר טרפה דמוכח הדברים שהסירכא מחמת נקב (ועיין לקמן כלל כ'):