חכמת אדם · סימן י״ד, י״ג

אם נברא בנקב מפולש כגון טחול שיש בו נקב במקום המטריף כדלקמן כלל י"ח דעת הט"ז בסי' מ"ג דאם נברא כך אין שם נקב עליו אלא שם חסרון ולכן בטחול שאין החסרון פוסל בו כדלקמן ה"ה שאין הנקב הזה פוסל בו דדוקא אם ניקב ע"י חולי טרפה דאז החולי מקלקל שאר הגוף משא"כ כשנברא בנקב אין כאן חולי וזה לא נקרא נקב אלא חסרון ודוקא בדבר שטחי שאין לו חלל כטחול וריאה דמה לי אם נברא חסר בקצה הטחול או באמצע דכל זה נקרא חסרון אבל בדבר שיש לו חלל כגון הדקין ולב וקורקבן וכל האברים שיש להם חלל לכ"ע אם נבראו בנקב טרפה דודאי בזה נקרא נקב ולא חסרון (כן כתב הצ"צ בביאור דברי הט"ז והסכים לדבריו הביאו הפ"ח בסי' מ"ג) והש"ך בנק"הכ ופ"ח סימן מ"ג דעתם דאם אפשר להיות שנקב זה אינו מתחלת ברייתו ודאי טרפה אלא אפי' אם יהיה מופת חותך שהיה כן מתחלת ברייתו דעתם דגם זה אינו בכלל חסר אלא בכלל נקב וטרפה (וראיות הט"ז מריאה אינו ראיה. דהתם מיירי דאינו מפולש מעבר לעבר וזה לא נקרא אלא חסרון אבל אם היה מפולש מעבר לעבר אעפ"י שהיתה מתחילת ברייתה היתה טרפה וכן כתב הפ"ח) והכו"פ כתב כיון שלעולם הנקב במקום אחד מוכח שהוא מתחלת ברייתו וכן דעת אמ"ו בתשובת נ"ב להקל במקום דשכיח: