כשם שאסור למכור דבר ששוה י' בי"ב אם מפרש לו משום המתנת מעותיו ה"ה דאסור לקנות דבר ששוה י"ב בי' בשביל שמקדים המעות קודם קבלת הסחורה. ודוקא כשאומר לו בהדיא אם תתן לי עכשיו הממון הוא בי' ואם לזמן פלוני בי"ב אבל אם מוכר לו סתם אם יש לו הסחורה בביתו אפי' הוא דבר ששומתו ידוע ויצא השער מותר שהרי אדם יכול למכור מטלטליו אפי' שוה אלף בדינר אבל אם אין לו אותו סחורה אם הוא דבר ששומתו ידוע או שיצא השער אסור אפי' בסתם כיון דידוע שדבר זה שוה י"ב ומוכרו בי' הוי כמפרש אם תתן לי עכשיו ה"ז בי' ואם לאח"ז בי"ב אבל אם הוא דבר שאין שומתו ידוע כלל לעולם לא עכשיו ולא בזמן הפרעון ומוכר לו בסתם מותר אפי' באין לו דלא מחזי כלל כריבית (סעיף ז'):
חכמת אדם · סימן קל״ט, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.