אבל אם העמידו אצל הישראל ואמר הישראל הראשון להאין יהודי ליתנם לשני אעפ"י שהאין יהודי נותן המעות ליד הישראל וא"כ כיון דקיי"ל דאין נעשה שליח וא"כ אין לומר הוא שלוחו של ישראל אלא האין יהודי הוא המלוה אפ"ה אסור מדרבנן דדוקא לקולא אמרינן דאין שליחות אבל לחומרא קיי"ל דיש שליחות מדרבנן וה"ז האין יהודי שלוחו של ישראל (דעת רש"י) אבל י"א (ר"ת) דאפילו לחומרא לא אמרינן שליחות ולכן מותר לגמרי ואף שהעיקר כסברא ראשונה מ"מ במקום שנהגו להקל בזה אין למחות בידם (שם) ומ"מ אף לר"ת אם הישראל השני אומר שהוא מקבל המעות בשליחות ישראל ראשון והראשון באמת עשה אותו שליח לקבלו אסור אבל אם לא עשה אותו שליח ל"ש לומר שנעשה שלוחו שלא בדעתו (ש"ך ס"ק ט"ו):
חכמת אדם · סימן קל״ז, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.