ישראל הבא לחבירו ואמר לו הלויני מעות על משכנות אלו שהם של אין יהודי ובאמת הם של אין יהודי אלא שממושכנים אצלו בלא ריבית או אפילו בריבית רק שמקבל לפרוע לו הריבית סתם בין יפרע לו האין יהודי או לא אפילו אם האין יהודי נותן לו ריבית והישראל נותן לו ריבית אסור דדוקא כשאמר לו משכון זה של אין יהודי תלוה עליו כך וכך וכשיבוא האין יהודי תקח ממנו כך וכך אמרינן מסתמא נתכוין להתירא שהוא מוכר לו המשכון אבל אם אמר לו הלויני מעות בריבית על אלו המשכנות שהם של אין יהודי ודאי ר"ק היא שהרי קצץ עמו ריבית בין אם יתן האין יהודי ריבית או לא ומאי מהני שהיה המשכון של אין יהודי מאחר שהישראל נותן לו ריבית. ואע"ג דמותר לישראל להיות ערב אחר שיש משכון הכא שהישראל מלוה תחלה לצרכו אסור. ודווקא שהמשכון נשתקע לישראל כדלעיל סי' כ"ב אבל כשהם ברשות האין יהודי בכל ענין מותר כדאיתא שם סי' כ"ב (סעיף י"ט ש"ך ס"ק ס"ד):
חכמת אדם · סימן קל״ז, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.