וכ"ז כשהמשכון שיה בטוב כפי ההלואה והריבית אבל אם אינו טוב כ"כ או שיש לו שט"ח על האין יהודי ופשיטא כשהוא מלוה בע"פ דא"א להקנות חוב של אין יהודי בע"פ לא בא"גק ולא במעמד ג' ואפילו אם יאמר לו הנני מוכר לך החוב של המשכון אינו כלום ולכן צריך שיאמר המלוה הא' להשני הריני מוחל חוב של האין יהודי להאין יהודי כשתתן לי כך וכך ובזה יהיה קנוי לך ולא אודיע זאת להאין יהודי וכל מה שאוציא מן האין יהודי אתן לך ולא אזכה לעצמי (בש"ך סי' קע"ג ס"ק ח') או כל מה שתוציא מן האין יהודי יהיה שלך או שיאמר השני בסך זה שאני ויתן לך אתה תפטר מן האין יהודי ואין לך עליו כלום ובסך זה אני קונה ממך שכל מה שאוציא מן האין יהודי הוא שלי ואם ירצה הלוקח צריך המוכר שילכו שניהם להאין יהודי ויאמר הראשון להאין יהודי תדע שהחוב שמגיע לי מעכשיו שייך לחבירי ואז אתה פטור ממני כשתבטיח שתסלק לחבירי (שם בש"ע מה שכתב בש"ע אתה תפטור האין יהודי בכך וכך ר"ל כשאתן לך כך וכך אזי תפטור אותו לגמרי ובכך וכך שאני נותן לך אני קונה ממך (סעיף י"ח):
חכמת אדם · סימן קל״ז, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.