דין הממשכן בית או שדה אם מותר המלוה לחזור להשכיר ללוה ודין הממשכן ע"מ שיאכל הפירות (סי' קס"ד וסי' קע"ב):המלוה את חבירו ומשכן לו בית או שדה על משך שנים הרבה ע"מ שיאכל הפירות כל ימי המשכונא אם היא כמשכנתא שהיו נוהגין בסורא (ולכן נקראת משכנתא דסורא) שהיה כותב לו בשטר שלאחר המשך תחזיר המשכון לבעליו חנם אפילו אם השכירות שוה אלף דינר לשנה ולפי חשבון הלואה אינו מגיע לנכות לכל שנה אלא דבר מועט מותר לכ"ע שאין זה דומה למשכיר ביתו בזול כדי שילוה לו מעות דהתם הוי הלואה אבל הכא אין כאן הלואה כלל אלא שמשכיר לו ביתו בזול ורשות לכל אדם למכור ולהשכיר בזול גדול וגם אין כאן ריוח בודאי שהרי אפשר שהשדה לא יעשה פירות והבית יפול או ישרוף ולא מבעיא כשאין הלוה יכול לסלקו תוך הזמן אלא אפילו אם מתנה הלוה שכשיהא לו מעות ינכה לו עבור כל שנה כפי שמגיע לחשבון והמותר יחזיר לו ודומה להלואה אפ"ה מותר כיון שאין כח ביד המלוה לגבות מחובו כלום וא"כ אין כאן הלואה אלא שכירות (סי' קע"ב סעיף א'):
חכמת אדם · סימן קל״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.