כל סירכות גדיים וטלאים לא מהני מיעוך כל זמן שנקראים בלשון ב"א גדי וטלה דהיינו עד ר"ה אף על פי שאינם יונקים ועגלים רכים דהיינו תוך שנתו אעפ"י שאינו יונק או לאחר שנתו ויונק (פ"ח). ודעת התב"ש דגם בעגלים כל זמן שנקרא בלשון ב"א עגל. כי יש קבלה בידם להטריף כי הסירכא עדיין רכה ומנתקת על ידי מיעוך (רמ"א סעי' י"ג) ומ"מ יש מקומות נוהגין שכשאין להם חיתוך אונות כלל ולא שום היכר אפי' ביות' מחצין שדבוקין זה בזה ואפי' גם השפולים נדבקו יש להקל כשנפרדו ע"י הולכת אצבע בנחת ביניהם ומ"מ אין להקל יותר רק בדבוקים ודוקא במקום הזה אבל לא בנדבק במקו' אחר (תב"ש):
חכמת אדם · סימן י״ג, ל״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.