אונות העליונות הסמוכות לגרגרת אם א' מהן או שתיהן דבוקות לגרגרת במקום סמיכתן דיבוק גמור אמרינן דכך נבראו וכשר. ודוקא שדבקו מעיקר עד סופו ואין ביניהם חלון גדול כ"כ שיכול להכניס את האצבע קטנה לתוך החלון אבל בדאיכא חלון גדול כ"כ אמרינן דאין זה דרך ברייתה רק סירכא (סעיף ז') ובדאיכא ב' חלונות אפילו אינ' מכניס לכ"א כ"א מחט משה טרפה דאין לנו כי אם מה שהעידו חז"ל (תב"ש) והא דבעינן עד סופו ל"ד דאפילו פרודה קצת בסוף בדרך חיתוך כשר ובלבד שלא יהיה חלון והאי מקצת ג"כ שיעור בפחות מרוחב אצבע קטנה דכל שהוא פרוד כרוחב אצבע קטנה אין זה ברייתה ויש מקומות נוהגין להכשיר אפילו בפרוד סופו הרבה רק שאין חלון והיכא דנהוג נהוג (תב"ש) ולענין רחב הדיבוק מסופק בתב"ש אי בעינן שיהא כל רוחב האונא הסמוך לגרגרת דבוק בגרגרת או אפילו קצת הרוחב דבוק וקצתה פרוד כיון שכל ארכה דבוק היינו ברייתה ואין להקל כי אם כשהפירוד בצדדים פחות מרוחב אצבע קטנה שאז הוי רק היכר חיתוך אבל כשיש בצד אחד כאצבע קטנה אין זה דבק טוב וכ"ש כשמהודק בצדדי הרוחב ובאמצע פרוד אפי' כ"ש טרפה. ואם אינם דבוקים ממש כ"א כעין סרכא או עור ביניהם המדביקם אע"ג דליכא חלון ואדוקה בחוזק מעיקרה לסופה והסירכא קצרה עד שאין הפרש בין האונא לגרגרת כ"א מעט מזעיר משהו בעלמא אפ"ה טרפה דדבוקים ממש בעינן בתולדותם ולא על ידי דבר אחר המדביקם דודאי סירכא היא (תב"ש):
חכמת אדם · סימן י״ג, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
