חכמת אדם · סימן י״ג, א׳

דין בדיקת הריאה וסירכות (סימן ל"ט)מן התורה אין צריך לבדוק אחר שום טרפות בין בריאה ובין בשאר איברים דכל בהמה יש לה חזקת כשרות מכח רוב דרוב בהמות הם כשרות. ואפילו בריאה דחזינן דרוב בהמות נטרפות ממנה היינו משום דאנו מחמירין כמה חומרות מכח שאין אנו בקיאין בבדיקה. ובכל האיברים לא החמירו חז"ל לבדוק שאין שכיח בהם טריפות ואע"ג דלא מוקמינן אחזקה במקום שיוכל לבררו מ"מ אם באנו לבדוק צריכין לבדוק מכל י"ח טרפות והוי טרחה יתירה ולכן סמכו חז"ל על חזקת כשרות אבל בריאה כיון דמצוי להטריף בסרכות ושאר טרפות דשכיחי בה (כן לשון הש"ך ס"ק ב' מלשון זה משמע דצריך לבדוק לא מסרכות לבד אלא גם ממראות הפוסלות אבל ברמב"ם פ' י"א מהל"ש וטור וב"י סימן ל"ט לא כתבו אלא משום דשכיח בו סרכות): ומ"מ יש להוציא הריאה אחר שבדק בפנים כדי לבדקה במראית עין ויש גדולים שגוזרים במקומם על הבודקים בחרם שלא יסמכו על בדיקת פנים לחוד דכיון דשכיחי בה סרכות חייבו חכמים לבדוק וכל הפורץ גדר לאכול בלא בדיקה ישכנו נחש ובקצת מקומות נהגו ג"כ לנפוח כל ריאה אפילו אין בה ריעותא ובקצת מקומות מקילין שלא לנפחה רק אם היה בה סרכה עוברת ע"י משמוש או שאר ריעותא אעפ"י שהיא כשרה כגון נגלד קרום העליון וכיוצא בו: