כשהחתן והכלה הולכין לעיר אחרת אחר החופה מברכין שם ז"ב כל ז' אבל אחר ז' אפי' הלכו תיכף אחר החופה ושהו בדרך כל ז' אין מברכין וט"ז חולק בזה וכ' דכיון דהלכו מיד אחר החופה נעש' אותו מקום שהלכו לשם מקום החופה ומתחילין ז"י מיו' שבא לשם ונ"ל דאפי' לדבריו דוקא מקום הקובעים שם דירתם אבל אם במלון שלנים שם חתן וכלה לא נקרא מקום חופה ואין מברכין ז"ב: בני החופה שנתחלקו לחבורות אפי' אם אוכלין בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל כולם מברכין ז"ב לא מבעי' אם השמש משמש בכל הבתי' א"כ השמש מצרפן אלא אפי' אם אין שמש א' לכל הבתי' וא"כ אין השמש מצרפן מ"מ כיון שהתחילו לאכול אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה כולם חשובים כאחד לברך ז"ב כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופ'. והשמשים האוכלים אחר הסעוד' מחלוקת הפוסקי' אם מברכין ז"ב (ס"ב):
חכמת אדם · סימן קכ״ט, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.