מי שגירש אשתו לא תדור עמו בחצר אפי' נזהרים שלא להתיחד ואפי' בחצר שאין משתמשין בו אלא לכניסה ויציא' שמא יבואו לידי זנות ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי וכפר קטן נידון כמבוי וכן באשת ישראל לאחר שנשאת' לאחר וכ"ז במבוי אבל במבוי מפולש ודרך הרבים עובר ביניהם מותר ואפי' אין בכל העיר שום יהודי רק הם לבד מותר ואם גרשה מחמת שאסורה עליו אעפ"י שלא נשאת לאחר דינה כאלו נשאת. ומי נדחה מפני מי היא נדחת מפניו אפילו אם החצר שייך לשניהם או שדרים בשכירות ואם נשאת לא' מבני המבוי היא והבעל השני נדחין מפניו. ואם היה חצר שלה הוא נדחה מפניה. ולא ישא ויתן עמה. הי' לה מלוה אצלו עושה שליח לתובעו ומותר לכנוס לביתה אעפ"י שנשאת רק שלא ישא ויתן עמה. וגרושה שבאה עם המגרש לדין מחמת איזה עסק מנדין אותן ומצוה לזון גרושתו יותר משאר עניים שנא' ומבשרך אל תתעלם רק שיזון אותה ע"י שליח (סי' קי"ט):
חכמת אדם · סימן קכ״ג, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.