חכמת אדם · סימן ק״כ, ט״ו

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

חפפה ועיינה וטבלה ובעלייתה נמצא עליה דבר חוצץ בין על בשרה ובין על שערה אם היה הכל בעונה א' כגון שחפפה ועיינה בלילה וגם תיכף אחר החפיפה טבלה א"צ טבילה אחרת אבל אם לא היה הטבילה סמוך לחפיפה שחפפה תחלת הלילה וטבלה בסוף הלילה או אפילו היה סמוך אלא שחפפה בסוף היום וטבלה תיכף בתחלת הלילה נמצא שלא היה החפיפה והטבילה בעינה אחת צריכה לחזור ולחוף ולטבול ואפילו עיינה סמוך לטבילה דאימר שלא חפפה ועיינה שפיר (סעיף י'). ולכן אם הוא ליל שבת וי"ט שא"א לה לחוף ראשה בחמין אסור לה לטבול ואפילו טבלה בדיעבד לא מהני כדין טובלת בלא חפיפה והפרישה כ' הטעם דכיון שטבלה במים קרים ומסתבכין השערות ולכן צריכה חפיפה אחרת ולפ"ז אם לא טבלה בקרים מותרת לטבול שנית רק שתעיין היטיב בכל גופה וראשה. ונ"ל דאם מצאה החציצה בגופה ולא בשערה אפשר יש לסמוך על טעם הפרישה שהטעם משום דקרים מסבבין השערות ולכן אם טבלה במים שאינם קרים לא אמרינן דאיגלאי למפרע כשם שלא עיינה שפיר בגופה כך לא עיינה וחפפה ראשה דמה"ת שהרי גם לענין חציצה חשבינן השערות בפ"ע אבל אם טבלה בקרים אסור לטבול שנית שהרי צריכה חפיפה וזה א"א בשבת וי"ט ודוקא כשהם קרים לגמרי אבל אם הם חמים כחמי חמה סגי ואם הוא בחול אפילו טבלה בחמין צריכה לחזור ולחוף ואפילו לא מצאה אלא בגופה (עיין ס"ט ס"ק כ"ח) דחיישינן שמא לא חפפה יפה וכן אם טבלה בחול במים קרים אפילו חפפה וטבלה בעונה א' ומצאה טבעת וכיוצא בו שהיה עליה קודם טבילה ודאי צריכה לחזור ולחוף דמסתבכין השערות (ס"ט שם) ובאמת צ"ע לטעם הפרישה דאיך אפשר דבשעה מועטת שהרכינה ראשה במים קרים מסתבכין שערה דא"כ היאך אפשר טבילה בקרים שהרי כ"ז שלא טבלה כל גופה בפעם א' לא עלתה לה טבילה. וא"כ נימא תיכף כשנכנסה במים קרים נסתבכו שערות שבמקום ערוה ושבבית השחי וכשהכניסה מקצת שערות ראשה נסתבכו ואם כן היאך תעלה לה טבילה וגם טעם זה לא נזכר בראשונים אלא הטעם כיון שלא היה סמוך לטבילה חיישינן שמא לא נזהרת יפה ולכן אם המים קרים וחזרה וטבלה בדיעבד בלא חפיפה אלא שעיינה היטיב בגופה וראשה אם היה החפיפה סמוך לטבילה ובעונה א' יש להקל ועיין בס"ט שסותר טעם הפרישה אלא שכ' שלא מלאו לבו להקל נגד הפרישה ומ"מ במקום צער צינה דחשבינן לחולי אפשר שיש להקל וצ"ע):
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.