צפורן המדולדל בין מקצת מן הצפורן שדרך לחתכה או אפילו הצפורן עצמה שפירש מן האצבע אם פירש רק המיעוט והרוב נשאר מחובר כיון דבודאי עתידה לחתוך אותו מקצת שפירש א"כ הוי כחתוך א"כ אותו בשר שתחת הצפורן או אותו צד צפורן שנשאר מחובר על האצבע צריכין ע"כ שתבא בהם מים וכיון שאין כאן אלא סדק דחוק נמצא שלא יוכל המים לבא לשם וא"כ זה המקצת שפירש הוי חציצה לבשר או לצפורן הנשאר אבל אם פירש רוב רובה מ"מ כבר יש ריוח גדול ויכול המים לבא באצבע ובחלק הצפורן הנשאר ולכן א"ח (כ"כ הלבוש וכיוצא בזה כ' הט"ז ס"ק כ"ב וט"ס בדבריו שהעתיק בדברי המרדכי להיפך ובש"ך ס"ק כ"ז כ' וכ"ש לטעם דהצפורן גופא מעכב ול"נ דאדרבה לטעם זה אפילו לדידן רובו א"ח דהוי כאלו ניטל כולו כמ"שכ המרדכי שהביא הט"ז) ולפ"ז נ"ל דאם יש רק סדק כפגימה בעלמא בצפורן לארכו דזה אינו עומד לחתוך או אפי' לרוחב הצפורן אבל אינו עומד לחתוך אע"פי שהוא רק מיעוט גמור וא"א שיבא מים ביניהם א"ח ונ"ל דאם קליפת עור הבשר תלוים אינם חוצצין דדינם כצפורן שהרי המים יכול לבא שם והצד שמחובר לבשר לעולם לא חשבינן לחציצה (ועדיף מצפורן שידוע שאין שום אדם מקפיד על קליפות אלו ואין דרך כלל לחתכן כי נושרין מאליהן והוי מיעוט שאינו מקפיד דלכ"ע אינו חוצץ):
חכמת אדם · סימן קי״ט, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.