חכמת אדם · סימן קי״ז, א׳

דין לבישת הליבון (סי' קצ"ו):כבר כתבנו שקבלו עליהם כל בנות ישראל שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבת עליו ז"נ וז' הנקיים בעינן דוקא שיהיו שלימים לילה ויום ולכן כל אשה שראתה בין אשה שראתה יום אחד וכ"ש כשראתה ג' ימים דאז היא זבה דאורייתא אם הוא בימי זוב והאידנא אין אנו בקיאין בימי זוב וימי נדה וא"כ בזה מדינא דאורייתא צריכה נקיים ומדינא תיכף באותו יום שפוסקת מלראות אם הוא עדיין יום תוכל לבדוק א"ע כמו שנבאר דין הבדיקה ותספור מיום המחרת ז' נקיים ואמנם כיון דמדינא קיי"ל דפולטת שכבת זרע בתוך ימי ספירתה בתוך ו' עונות וכל עונה הוא י"ב שעות סותרת אותו היום דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו ש"ז מה זיבה סותר אף ש"ז סותר אלא דבזה קיל דאינו סותר אלא אותו יום דכתיב לטמאה בה ר"ל כטומאתו דמה ש"ז אינו טמא אלא יום אחד אף לענין סתירה אינו סותר אלא יום א' ואיתקש זבה לזב בכל דבר דכל ו' עונות עדיין לא נסרח הש"ז אבל אח"כ כבר הוא מוסרח ואינו אלא מים בעלמא ואע"פי שפולטת אינו סותר ולכן אם תשמש בדרך משל במוצאי שבת או כל יום א' עד קודם הלילה וא"כ צריכה מדינא להמתין מלספור עד יום ה' דאם תפלוט אפילו תחלת ליל ד' יום ד' אינו עולה מן המנין שהרי סותרת כל אותו יום ואמנם חששו שאם נאמר דלעולם מיום השימוש צריכה להמתין ד' ימים עם יום השימוש חיישינן שמא תשמש ביום א' בין השמשות ותחשוב שעדיין הוא יום וא"כ כשתתחיל למנות מיום ה' בשבת שהיא לדעתה ד' ימים עם השימוש שמא באמת היה לילה כבר וא"כ כשתפליט ליל ה' רגע קודם עת שימושה הרי עדיין הוא בתוך ו' עונות וסותרת כל היום ולכן החמירו שלא תתחיל למנות מיום השימוש עד לאחר ה' ימים עם יום השימוש ובזה יצאנו לכל החששות ואמנם כ"ז שייך אם שמשה אבל אם לא שמשה קודם לראיה כמה ימים לא שייך כל החששות ואמנם כיון שאין אנו בני תורה ולא ידעו טעם הדבר לחלק בין שמשה ללא שמשה ולכן לא פלוג רבנן ואפילו לא שמשה צריכה להמתין ה' ימים עם יום שראתה בו ואזלינן לעולם בתר הראיה ולא אחר השימוש ואפילו לא היה בעלה בעיר זמן רב נוהגין כן ואין לשנות וכל דין זה לא שנא אם ראתה דם או כתם דלעולם צריכה להמתין ה' ימים קודם שתספור ז"נ עם יום שראתה בו (סעיף י"א) ומ"מ אפילו ראתה ביום א' סמוך ללילה אפילו אחר שהתפללה ערבית רק שהוא עדיין יום נחשב ליום וביום ה' תפסוק בטהרה (ש"ך ס"ק י"ט):