יולדת אפילו לא ראתה דם טמאה כנדה מה"ת בין ילדה חי או מת או נפל ומה"ת יולדת זכר ימי טומאה שלה ז' ימים אפילו לא ראתה וטובלת ואח"כ סופרת ל"ג יום. ואפילו היא רואה בהן הוא דם טוהר ואם יולדת נקבה ימי טומאה י"ד ימים אעפ"י שלא ראתה כלום וטובלת ואח"כ ימי טוהר שלה ס"ו ימים אפילו רואה בהן. וכ"ז כשראתה בימי נידותה אבל אם ראתה בימי זיבה שהם בי"א ימים שבין נדה לנדה צריכה לספור ז"נ כדין זבה מה"ת ובזמ"הז חשבינן לכולם שהם יולדות בזב וצריכות ז"נ וימי לידה שאינה רואה בהן אעפ"י שהם ימי טומאה עולין לה לז"נ ובלבד שלא תטבול קודם י"ד לנקיבה ואפילו אם טבלה קודם לכן לא עלתה לה טבילה אלא צריכה להמתין עד ליל ט"ו ויש מקומות שנוהגין שאין טובלין תוך מ' לזכר ופ' לנקיבה אבל מקום שאין מנהג אין להחמיר כלל וכן נוהגין במדינות אלו רק מיד שלא ראתה דם אחר ז' לזכר וי"ד לנקיבה וסופרת ז"נ מותרת לבעלה אבל אם חזרה וראתה לאחר הטבילה אפילו טפת דם כחרדל טמאה אע"ג דמדאורייתא הם דם טוהר כבר פשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טוהר ודינו כשאר דם לכל דבר (קצ"ד):
חכמת אדם · סימן קט״ו, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.