וכן אם נמצא על ידה אפילו על קשרי אצבעותיה מבחוץ אפילו לא בדקה א"ע מקודם מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו באותו מקום. ומ"מ אם אמרה ברי לי שלא נגעתי באותן המקומות שאפשר ליפול שם דם מן המקור נאמנת ול"א דהוי מילתא דלא רמיא עלה וטהורה (ס"ט ס"ק כ"ו) ומ"מ יש להקל דאע"ג דבשאר הגוף אפילו אין כגריס במקום א' אלא ע"י צירוף טמאה כדלעיל סי' ז' מ"מ בידים יש להקל דבעינן כגריס במקום אחד (ס"ט ס"ק כ"ה) ועוד נ"ל דאם מצאה על גב ידה למעלה מן קשרי האצבעות במקים שיש עוד צד להקל יש לצרף ולומר דדוקא עד קשרי אצבעות טמא אבל שאר גב היד כיון דאפי' ע"י שחין הרבה א"א לה ליגע באותו מקום אינו מטמא כלל בכתמים ומכ"ש כשלא בדקה סמוך לזו או אפילו בדקה אלא שנטלה ידיה דיש לסמוך על הפוסקים דס"ל דדוקא כשבדקה ולא נטלה ידיה אזי חיישינן בידים אבל בסתם ידים ל"ג כלל בידים (סעיף י"ב וע' כ"ז בס"ט) ופשיטא במקים שא"א ליגע באותו יד באותו מקום אם לא שתגביה ידה ולפנים כגין שהבגד סתום לגמרי באותו צד והיא אומרת שבודאי לא הגביה בגדיה נ"ל דיש להקל. ועיין עוד לקמן ססי' ט"ו:
חכמת אדם · סימן קי״ג, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.