דין כתמים ודם שנמצא על בדיקה מאשה (סי' ק"צ):מה"ת אין האשה טמאה נדה אא"כ הרגישה שיצא מגופה שנאמר זוב יהיה בבשרה וקבלו חז"ל דר"ל שתרגיש בבשרה והרגשה זו אינן שוות יש שמרגשת שנפתח המקור ויש שמרגשת שזב ממנה דבר לח ויש שמרגשת שנזדעזעו איבריה ובאיזה ענין שתרגיש טמאה מדאורייתא: ולא עוד אלא שאפילו אם לא הרגישה זיבת דם רק שהרגישה שנפתח מקורה להוציא דם אם לא בדקה א"ע אח"ז תיכף או אפילו בדקה ולא מצאה כלום טמאה שאני אומר טפת דם כחרדל יצא ממנה ונאבד שבודאי בחנם לא תפתח המקור ואע"ג שיש לה חזקת טהרה מ"מ רוב דמים שבמקור טמאין לפיכך אם בדקה עצמה תיכף ומצאה מראה כשרה כגון ליחה לבנה או ירוקה או כמראה געל טהורה שגם דברים אלו באים מן המקור ולא מחזקינן איסור שאינו לפנינו כיון שיש לפנינו דבר טהור לתלות בו (סי' ק"צ) אבל בהרגשה שנזדעזעו איבריה אם בדקה ולא מצאה כלום טהורה שתלינן ההרגשה בשאר מקרים כן נ"ל:
חכמת אדם · סימן קי״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.