קודם שקבעה ווסת לפיהוק לבד שאז צריכה לחוש גם משום הימים אזי צריכה פרישה כל העונה (עיין ט"ז ס"ק ל"ט ובמנ"י) כדין כל הנשים אך לאחר שקבעה ווסתה לפיהוק לחוד אזי אינה צריכה לפרוש אלא אותה השעה שרגילה לראות בו ואם עבר הזמן ולא ראתה ובדקה ומצאה טהורה מותרת. היתה רגילה לראות בהתחלת הווסת מיד אסורה כ"ז המשכת הווסת ואם היתה רגילה לראות סוף הווסת אינה אסורה אלא בסופה ואם רגילה שהראיה נמשכת גם אחר הווסת אסורה מתחלת הווסת עד סוף עונה א' (סעיף כ"ד ועיין בש"ך):
חכמת אדם · סימן קי״ב, ל״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.