כיצד קבעתה אם פיהקה בר"ח יש לחוש שמא תקבע ווסת לפיהוק בלא זמן ידוע או אפשר לפיהוק ולימים דהיינו אם תפהק בימים ידועים תראה או אפשר להפלגה או אפשר שהפיהוק היה רק מקרה ותקבע לימים לבד ולכן כשתפהק עוד הפעם בתוך ימי החודש צריכה לחוש לאותו פיהוק ואסורה לשמש עד שתבדוק (עיין ט"ז ס"ק ל"ח) וצריכה לחוש עוד גם לר"ח אפילו לא תפהק דשמא היום גורם ולא הפיהוק. וגם צריכה לחוש להפלגה כדין הפלגות לעיל. פיהקה פעם א' ולא ראתה אינה חוששת עוד לפיהוק שהרי נעקר כבר בפ"א. פיהקה גם בר"ח השני וראתה חוששת עוד לכל החששות הנזכר. פיהקה פעם ג' בתוך ימי החודש וראתה הוברר הדבר שאין היום גורם הראיות שהרי לא ראתה בר"ח והוברר הדבר שהפיהוק גורם וקובעת ווסת לפיהוק לבד. ואם ראתה פעם ג' בר"ח שלא ע"י פיהוק הוברר הדבר שאין הפיהוק גורם אלא הימים וקובעת ווסת לימים לבד היינו לר"ח. ואם היה הראיה שבר"ח הג' ג"כ ע"י פיהוק או אפילו פיהקה בכ"ט לחודש וראתה בר"ח ה"ז כאלו פהקה היום בר"ח והוברר הדבר ששניהם גורמים ולכן קובעת ווסת לשניהם יחד דוקא. ולכן א"צ לחוש אפילו תפהק בתוך ימי החודש ואפילו בר"ח ג"כ א"צ לחוש עד שתפהק שהרי כבר קבעה ווסת לשניהם ביחד דוקא (סעיף כ' כ"א):
חכמת אדם · סימן קי״ב, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.