ראתה ט"ו ניסן והמשיכה ראייתה ג' ימים וחזרה וראתה ט"ז אייר והמשיכה ראייתה ב' ימים ובסיון התחילה לראות י"ז בו כתבו כל האחרונים דהולכין תמיד אחר תחלת ראייה ויש לו דין ווסת הדילוג לבד כדלעיל סי' ח' אך י"א שחוששת גם לווסת השוה דאע"ג דקיי"ל דהולכין אחר תחלת הווסת לעולם מ"מ הכא כיון דווסת הדילוג לא שכיח ויותר שכיח ווסת השוה א"כ אמרינן דקבעה ווסתה בי"ז לחודש ומה שהקדימה לראות בט"ו ובט"ז היא תוספת דמים וא"כ צריכה לחוש גם לי"ז בתמוז (כ"כ הכו"פ שצ"ע על פסק רמ"א שלא מצא מי שיחלוק על רמב"ן וטור שהיא דעה ראשונה שבש"ע ססי' י"ג):
חכמת אדם · סימן קי״ב, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.