כיצד עוקרת הווסת כבר כתבנו דכל שלא נקבע ג"פ נעקר בפ"א ואם קבעה ג"פ צריך שתעקור ג"פ ואפי' עקרה ג"פ אם חזרה וראתה באותו יום שהית' רגילה לראות בו אפילו אחר כמה הפסקות חזרה לקביעות הראשון וחוששת לו תמיד וצריכה עוד ג' פעמים לעקור דאמרינן אורח בזמנו בא ודוקא שלא שינתה לווסת אחר אבל אם שינתה לווסת אחר כבר נעקר הראשון לגמרי ואם תחזור עוד לראות בו הרי הוא לה כתחלת ווסת וכאשה שמשנית ווסתה לווסת אחר דבעינן ג"פ לעקירת ווסת הראשון ולקביעות השני וא"כ הראשון נעשה שני והשני ראשון לפיכך היה לה ווסת קבוע לראות מכ' יום לכ' יום ושינתה ולא ראתה ביום כ' אלא עד יום ל' עדיין צריכה לחוש לאחר ראיה זו ליום כ' וליום ל' שמא תעקר ווסתה ותקבע לל' דלחוש לעולם חיישינן אפילו בפ"א. חזרה ולא ראתה ביום כ' צריכה לחוש ליום ל' ועדיין צריכה לחוש גם ליום כ' אחר ראיה זו וגם ליום ל'. חזרה ולא ראתה ביום כ' צריכה לחוש ליום ל' ראתה ביום נ' הרי כבר קבעה ווסתה מל' לל' ואינה צריכה לחוש ליום כ' שהרי כבר עקרה ג"פ ואם חזרה וראתה אחר ראיה זו ליום כ' אינה חוששת אלא פ"א כדין ווסת שאינו קבוע ונעקר בפ"א אבל אם קודם שראתה פעם ג' ביום ל' ראתה ביום כ' כבר חזר ווסת של כ' למקומו ואינה צריכה לחוש ליום ל' כיון שלא ראתה ביום ל' רק ב"פ ועכשיו שינתה וראתה לכ' יום הרי כבר נעקר ווסת זו של ל' (סעיף י"ד וכפי מה שמפרש המע"מ בדברי הש"ע שהביא הש"ך ס"ק מ' כו"פ וס"ט ושכן כתב להדיא ברמב"ן):
חכמת אדם · סימן קי״ב, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.