חכמת אדם · סימן קי״א, ד׳

כל דם היוצא מן האשה בין לח ובין יבש טמא ולא עוד אלא אפי' יצא ממנה צורת בריה כמין קליפות או כמין שערות או כמין יבחושים אם הם אדומים והוא שיהיו נימוחים בתוך מע"ל ע"י ששורין אותם במים פושרין כל משך מע"ל ואם הם קשים כ"כ שאינם נימוחים בתוך מע"ל טהורים אפילו הם נימוחים ע"י מיעוך שממעכין בצפרנים ברוק ונ"ל דבזמ"הז אין אנו בקיאין בזה כיון דצריכין פושרין של מע"ל (עיין בי"ד סי' ל"ו בש"ך ס"ק ט') ואם מעכן ברוק (כצ"ל וכן הוא בגמ' ובכל הפוסקים) על גבי הציפורן ולא נימוח טהורה וא"צ לבדוק ע"י שריות (ועיין בשער בית הנשים סימן ו' באריכות) דכיון דלא נימוחו קים להו לחז"ל שאינו דם ואפי' יודעת בודאי שבאו מן המקור ודאי מכה יש לה במקור שממנו באו דברים הללו. ולא מהני אם בדק מקצתן ולא נימוחו אלא צריך שיבדוק את כלם שלא יהיו נימוחים (ומה שהק' בס"ט כיון דנתברר שיש לה מכה א"כ נתלה הדם שהוא דם מכה והנה כפי שכ' שם בפסקי מהרא"י שראתה כמין שערות וע"ז לא אמרו בגמ' אלא שיש לה שומא באותו מקום וא"כ על מהרא"י בודאי לק"מ ואפי' לפי מה דמשמע מדברי רמ"א דקאי גם על קליפות דאמרו בגמ' מכה יש לה תי' הס"ט דכיון דיש גלדי מסתמא כבר נרפא המכה ומכ"ש כמין יבחושין דכ' רשב"א בחי' דבריות נינהו ואצ"ל שהם מן מכה ועיין בב"א) ואם בדקה ג"פ כל מה שראתה ולא נימוחו שוב א"צ לבדוק מה שהיא רואה אח"כ בדרך זה שהרי הוחזקה שדברים אלו אינו דם רק באים ממכה שבגופה וי"א דאין חילוק בין יש לה ווסת או לא או שרואה בשעת ווסתה דלענין זה עדיפי ממכה שמוציאה דם לעיל כלל קי"ח סי' ח' ט' דהתם אמרינן דאנ"כ לא תטמא לעולם אבל הכא תטמא כשתראה דשעת ווסתה דם ממש (ש"ך ס"ק ט"ז) ואם יש לה מין כנים שקורין פילץ לייז וידוע שהם מוציאים טפת דמים ולכן תחכך בעד במקום השערות ואם תמצא טפת דם יכולה לתלות בהם (ס"ט סימן ק"צ):