חכמת אדם · סימן ק״ח, ו׳

אשה שאין דרכה לראות בפחות מכ' יום לכ' יום אבל אח"כ אין לה קצבה ועפ"י רוב תראה מכ"ו יום לכ"ו יום אלא שלפעמים מקדמת שעת ווסתה ורואות לכ"א או לכ"ב ועד כ"ו ולפעמים מאחרת לכ"ז וכ"ח וכיוצא בו אם כבר קבעה ווסתה ג"פ ליום כ"ו ולא עקרה ג"פ רצופים ליום אחר כאשר נבאר משפטי קביעות הווסת ועקירתה בכלל קי"ב וא"כ עד ליל כ' ודאי מותרת ובליל כ"ו ודאי אסורה רק מקודם לזה ואחר זה י"ל כיון דקיי"ל בסי' הקודם לזה דאזלינן בתר התחלת הווסת וא"כ ה"נ תאסר ליל כ"א שהיא עונה ראשונה ממה שנשתנה אצלה ואפשר גם ליל כ"ז מפני האיחור יותר ואמנם י"ל דלא דמי דדוקא התם שראתה בכל אותן הימים כבר נפתח מעינה שפיר אזלינן בתר התחלה אבל הכא בכל יום חיישי' שמא תראה (הש"ג בפ"ב דשבועות מחמיר וכ"כ מנ"י וכו"פ וס"ט אך בש"ג מסיק דשאל למהר"ן והשיב לו בדרך מו"מ דיש להקל וכ"כ לבוש בסי' קפ"ז ושינה לשון רמ"א וכ' צריך לפרוש ממנה בעונה שב' או ג' ימים קודם לכן או אח"כ עכ"ל וכ"כ הש"ך סי' קפ"ט ס"ק נ"ט ולא ידעתי למה המתין הש"ך להקשות על רמ"א עד סי' קפ"ט ולא הק' בסי' קפ"ד שהרי שם מבואר בש"ע דאזלי' בתר התחלת הווסת והרמ"א לא הגיה שם ש"מ דמודה ובסי' קפ"ט שם שכ' רמ"א וכן עיקר היינו מטעמא שכ' הב"י דהרז"ה ורא"ש שם אזלי לשיטתם דפסקו הכי בסי' קפ"ד דאזלינן בתר התחלת הווסת) והדעת מכרעת כהמחמירין ואמנם נראה דוקא ברגילה בכך אבל בלא"ה אינה חוששת אלא כדין שאר כל ווסת שאינו קבוע שנעקר בפעם אחד כדלקמן כלל קי"ב. ונ"ל דאם אירע ליל טבילה או שיוצא לדרך דאפשר יש לסמוך אדעת המתירין ואינה צריכה לחוש אלא לעונה הראשונה (וביוצא לדרך נ"ל דלכ"ע מותר שהרי יש מקילין בלא"ה אפי' סמוך לווסתה ממש כדבסמוך בסי' ז') ומ"מ נ"ל דאם קבעה ווסתה שהיא רואה תמיד בלילה או תמיד ביום נ"ל דאין צריך להחמיר אלא באותה עונה שרואה ב' או ג' ביום או בלילה: