אשה שיש לה ווסת לימים לבד או לימים ולמקרי' כאשר נבאר בכלל קי"ב והגיע שעת ווסתה אסור לבא עליה עד שישאלנה ואם שהתה אחר הווסת שיעור שתספור ז"נ ותטבול מותר בלא שאלה דאימר לא ראתה ואת"ל שראתה שמא טבלה ואם היה לה ווסת לימים וליוסת הגוף כגון קפיצה או שאוכלת שיש ופלפלין (עיין ש"ך שם ס"ק ל"ב) כיון שתלוי במעשה אימר לא קפצה ולא ראתה וא"צ שישאלנה אבל חוששת לעונה בינונית שהוא מל' יום לל' יום כדין ווסת דלעיל אבל אם היתה בחזקת טמאה מבואר לקמן סי' ב':
חכמת אדם · סימן ק״ח, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.