והא דשרי אם אינו בדרך לבישה דוקא להציל בגדיו מטינוף אבל אם מציל עצמו מן החום והקור אפילו רק אבר מאיבריו אסור לפיכך אסור ליקח קדרה חמה או ביצה חמה במטפחות של שעטנז שהרי מציל ידיו מן החום ומכוין לכך או במקום אעפ"י שאינו מתכוין להנות אם הוא פסיק רישיה לכן מטפחות שמקנחין בהם ידים ומטפחות שמסתפגים במרחץ או שמסתפגים בהם כלים וקרקעות ומטפחות של ספרי קודש אסור לעשותן כלאים שהידים נוגעות בהם תמיד ומתחממין ואפי' מטפחות שפורסים על השולחן שאוכלין עליו או שקורין עליו ואפי' בבית הכנסת אסור שלפעמים מקנח בהן ידיו ואפי' וילון שכנגד הפתח וכיוצא בו אסור אבל הפרוכת של ארון הקדש מותר שאין מתעטפין בו לעולם אבל מותר לישב בעגלה שהמכסה שלו הוא שעטנז אעפ"י שמגין עליו מן החום והגשמים כיון שאינו מתעטף בו ועכ"פ יזהר שלא יגע בו וכן אם צידי העגלה מכוסים שעטנז יזהר בכל מה דאפשר שלא יגע בהן (מסעי' ו' עד סעיף י"ב):
חכמת אדם · סימן ק״ו, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.