ת"ח פטורים מדינא מכל מיני מסים בין מסים הקצובים על כל בני העיר בין שהוא קצוב על איש לבדו בין קבועים ובין שאינם קבועים וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם אפילו הקבועים על כל איש ואיש ודוקא בת"ח שתורתם אומנתם ואין חילוק אם הוא עשיר או עני אבל אם אין תורתם אומנתם חייבים. מיהו אם יש לו מעט אומנות או מעט מו"מ אפילו מלוה בריבית להתפרנס בו ואינו מתבטל מלימודו כי אם לזון את בניו וב"ב ולפרנסם וללבשם ולכל הדברים הצריכים לאדם ולא להתעשר ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר לד"ת ולומד תדיר נקרא תורתו אומנתו ואין חילוק בין שהוא תופס ישיבה או לא רק שהוא מוחזק לת"ח בדורו שיודע לישא וליתן בתורה ומבין בדעתו ברוב מקומות התלמוד ופירושיו ובפסקי הגאונים ותורתו אומנתו כדרך שנתבאר. ואפי' לא יהיה כ"כ חשוב בין ת"ח אחרים שאינם בעירו מ"מ אחר שביניהם ת"ח הוא ראוי להצילו מכל מם ואע"ג דאין בדורינו עכשיו חכם לענין שיתנו לו ליטרא דדהב' המביישו מ"מ לענין לפוטרו ממס אין מדקדקין בזה רק אם היא מוחזק לת"ח כמו שנתבאר ומ"מ יש מקומות שנהגו שלא לפוטרן ממס רק ת"ח היושב בראש הישיבה משום דבזמן הזה שאר ת"ח נותנים ונושאים כדי להתעש' ואין חוזרים לתלמודם תמיד כשפונים מעסקיהם אבל ת"ח המזלזל במצות ואין בו י"ש הרי הוא כקל שבצבור (סימן רמ"ג):
חכמת אדם · סימן ק״ד, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.