הלכות כבוד רבו ות"ח והל' מלמדים (סימן רמ"ב מ"ג מ"ד מ"ה):חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו שאביו הביאו לחיי הע"הז ורבו מביאו לחיי עו"הב ואם אביו רבו מובהק מדינא לקרותו רבי ולא אבא אלא שלא נוהגין כן דמסתמא אביו מוחל ע"ז והחולק על רבו כגון שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו ורבו קיים אעפ"י שהוא במדינה אחרת ה"ז כחולק על השכינה. אבל מותר לחלוק עליו באיזו פסק או הוראה אם יש לו ראיות והוכחות לדבריו שהדין כן. אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת היו בבית השבי פודה את רבו ואח"כ פודה אביו אא"כ אביו שקול כנגד רבו דאז של אביו קודם. ויש עוד דינים מרובים שחייב נגד רבו ואמנם כ"ז ברבו מובהק דהיינו שרוב חכמתו ממנו אם מקרא מקרא ואם משנה משנה אם גמ' גמ' אבל אם לא למד ממנו רוב חכמתו אינו חייב לכבדו בכל אלו הדברים אבל עומד מלפניו משיגיע לד' אמותיו אפילו לא למד ממנו אלא דבר אחד בין גדול ובין קטן עומד מלפניו וקורע עליו ועיין לקמן בדין קריעה ולפי שבזמ"הז בעו"ה אין לנו רבו מובהק ולכן לא העתקתי כל הדינים. ודיניהם מפורשים בש"ע סימן רמ"ב:
חכמת אדם · סימן ק״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.