שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על השבועה השני פטור שכן מצינו כיון שפלשתים עברו על השבועה לפיכך הותר לישראל להלחם עמם (ש"ך בנק"הכ) לפיכך איש ואשה שנשתדכו זה לזה וקבלו חרם לינשא לזמן קבוע מי שיעכב והעביר המועד אסור לינש' לאחר והלה מותר וא"צ התרה וגם המעכב עצמו מותר בלא התרה לאחר שנשא כנגדו ואפילו אם טען זה העובר המועד שהי' אנוס אינו נאמן שיתחייב שכנגדו עדיין בשבועתו ומ"מ אם רצה זה לפטור משבועתו ילך ויתיר שבועתו בפני ג' דשמא יביא זה שכנגדו עדים שהיה אנוס בדבר ונמצא עבר על שבועתו אם נשא בלא התרה ודוקא שנשבעו זה לזה כאברהם ואבימלך דהוי ככריתת ברית אבל ב' או יותר שנשבעו יחד לעשות דבר כגון שלא לדבר עם פלו' ועבר א' מהם השאר חייבי' לקיים שבועתם ואם תלי' זה בזה שא"א לאחד לקיים שבועתו בלא חברו כגון שנשבעו לילך יחד לא"י והאחד עובר וקשה לשני לילך לבד פטור (סי' רל"ו סעי' י' וע"ש בט"ז ובש"ך בנק"הכ שהאריכו בזה במי שמתנה ע"ד ואירע אונס אם השני חייב לקיים או לא):
חכמת אדם · סימן ק׳, נ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.