חכמת אדם · סימן ק׳, נ״ד

נדר שהותר מקצתו הותר כולו דמעיקר' לא נדר אלא ע"ד שיתקיים כולו. כיצד נדר להתענות או שלא לאכול בשר זמן ידוע ואירע בו שבתות וי"ט אומרים לו אלו נתת אל לבך שמא יארע בו שבתות וי"ט לא היית נודר ואמר הן הותר הכל וכן אם אמר לחבור' אנשי' קונ' שאיני נהנה לכולכם או שאמר שאיני נהנה לזה לזה לזה וכ"ש אם אמר לזה ולזה ולזה דכל אלו הוי כלל שכלל כולם בנד' א' ולכן אם הותר א' מהם הותרו כולם אבל אם אמ' קונם שאיני נהנה לזה קונם שאיני נהנה לזה כו' כיון שאמר קונם על כל אחד ואחד הוי נדר בפ"ע ואם הותר אחד לא הותרו כולם ולרמב"ם דוקא כשאמר לזה ולזה ולזה בווין הוי כאומר לזה וזה הב' יהיה כזה הא' וזה הג' יהיה כזה הב' ולפיכך אם הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין אבל אם אמר לזה לזה בלא ווין הוי כאומר קונם לכל א' וא' וצריך פתח וחרטה לכל א' וא' וה"ה נדר או נשבע שלא יאכל ענבים ושלא ילבש בגדי משי או שאמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה אם נשאל על אחד מהם לא הותר השניה לרמב"ם אבל אם אמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים הוי שבועה אחד ואם הותר א' הות' כולו (סי' רכ"ט סעי' א' ובש"ך ס"ק ו') וי"א דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא כשניתר ע"י פתח דדומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כולו אבל בניתר ע"י חרטה שאין שם טעות מעיקרו אלא שנהפך דעתו עתה ולכן ל"א הותר כולו וי"א דאפילו ע"י חרטה נמי הותר כולו כיון שהנדר נעקר מעיקרו (שם):