חכמת אדם · סימן ק׳, ה׳

הנדר והשבועה ניתר על ידי ב' דברים (א) אם מתחרט בעיקר הנדר שהיה רוצה שלא נדר מעולם וא"כ על ידי זה נעקר הנדר מעיקרא וצריך שיהיה גומר שיתחרט באמת אבל אם בלבו היא שהיה רוצה בנדר עד עכשיו ואעפ"י שמעכשיו מתחרט אע"פי שאומר בפיו שמתחרט מעיקרא אין מועיל לו ההתרה והוא באיסור נדר כל ימיו (ב) אם אינו מתחרט על עיקר הנדר רק מעכשיו מחמת איזה סיבה כגון שמפצירין בו בני אדם אזי צריך לפתוח בפתח ואומרים לו אלו היית יודע שמפצירין בך הרבה ב"א שתשאל על נדרך ולא תוכל להשיב פניהם כלום נדרת והוא אומר לא הייתי נודר נמצא שנדרו היה בטעות ונעקר ממילא מעיקר' ואין זה נולד דזה שכיח ועכ"פ צריך באמת להתחרט מעיקרו ואם משקר לחכם אין התרתו כלום ולפי שיש חלוקי דינים הרבה בענין למצוא פתח דיש דברים שאין פותחין בהם כגון שנשבע שלא יכנס לבית זה ונעשה אותו בית בהכ"נס אין פותחין לו אילו ידעת שיהי' בה"כ לא היית נודר דאנן סהדי כיון דלא שכיח מימר אמר שמא לא יבא ולכן אפי' אם היה מעלה על לבו לא היה נמנע בשבילו מלידור וכן בכל דבר שהוא נולד ואינו שכיח לא מקרי פתח וגם יש פוסקים דאין מתירין בחרטה לחוד אלא דוקא ע"י פתח וחרטה ולכך נוהגין עכשיו ששואלין אותו אם מתחרט מעיקרא וכשאומר שמתחרט מעיקרא אומרים לו אלו היית יודע בשעת הנדר שסוף שתתחרט כלום היית נודר והוא משיב לא וא"כ נעקר הנדר מעיקרא ונעשה כטעות שהרי אפי' את"ל שאיני מתחרט רק מעכשיו מ"מ ממילא נעקר שהרי אנו מתירין לו עכשיו ע"י פתח (סעיף ז' ועיין ש"ך ס"ק נ"ו ובס"ק כ"ד ומש"כ הט"ז ס"ק י"א דבזה לא יצאנו מחומרת ר"י בכור שור לא הבנתי דהוא לא קאמר אלא שאין להתיר בחרטה לבד אלא שצריך ג"כ פתח וא"כ כיון שאנו עושין מן החרטה פתח א"כ אין כאן מיחוש כלל) ולכן אין חשש ג"כ אם מתחרט מחמת נולד אע"ג דלא שכיח כיון שמתחרט מחמת הנולד ואומר שאלו ידע בזה לא היה נודר די בזה ולכן לא כתבתי איזה נקרא נולד דלדידן אין נ"מ בזה ומבואר בש"ע מן סעיף י' עד סעי' י"ד: