ובדיעבד שהתירו לו אם נשבע מחמת טובה שקיבל מן השבועה ופרט הנדר והסיב' לפניהם אף על פי שאותו בית דין שהתירו לו ראוי ליסרו ולהוכיחו כדמצינו בצדקיהו שנשבע לנ"נ והתירו לו הסנהדרין קבלו ענשם דאפילו בדיעבד לא מהני התרתן ומצדקיהו אין ראיה דבאמת חזי מה עלתה לצדקיהו ולסנהדרין אבל אם נשבע שלא מחמת טובה שקיבל אם הוא דבר שאין בו תועלת כלל לחבירו מתירין לו לכתחלה רק שיודיע לו שהתירו לו כדלעיל סי' כ"ז (ש"ך ס"ק נ"ח) אבל אם יש לחבירו תועלת משבועתו כגון שנשבע לעשות לו איזה דבר ולא עשה כן משום טובה שקיבל מחמת השבועה לכתחלה אין מתירין לו (שם ש"ך ס"ק מ"ט) ואם מת אותו שנדר על דעתו יורשיו הם במקומו (שם רמ"א) ואם לא פרט הנדר אפי' בדיעבד לכ"ע אינו מותר כדלעיל סי' ט':
חכמת אדם · סימן ק׳, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.