נשבע שלא יעשה דבר פלוני וחזר ונשבע שאם יעשה דבר פלוני יהיה אסור בבשר א"א להתיר שבועה שניה תחלה שהרי לפי נוסח שבועה שניה אין כאן איסור לעשות דבר פלוני ועוד דשבועה זו בלא"ה אין לה מקום לחול שהרי בלא"ה אסור לעשות דבר פלוני מכח שבועה ראשונה ולכן מתירין לו שבועה ראשונה ואז מותר לעשות איתו דבר ואז חלה שבועה ב' ואמנם עדיין אין מקום להתיר שכ"ז שלא יעשה דבר פלוני אינו אסור בבשר (כדאיתא בנדרים דף ע"ט דפריך ה"ד אילימא דאמר קונם פירות עלי אם ארחץ לא תרחץ ולא תאסור (ועיין לעיל כלל צ"ד סי' י' מה שכתבתי בשם הר"ן) ואמנם אחר שעשה אותו דבר ואז אסור בבשר אז מתירין (סי' רכ"ט):
חכמת אדם · סימן ק׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.