הנודר בעת צרה שאם ינצל יעשה דבר מצוה כך וכך יש אומרים דלא מהני התרה דהוי כנדר על דעת המקום ומכל מקום אין להתיר אלא לצורך מצוה או לצורך גדול או שלא יכול לקיים נדרו והנודר בחליו שלא יאכל גבינה מפני שרעה לחליו וזה לא מקרי נודר בעת צרה כיון שאינו דבר מצוה ועכשיו מתחרט אין פותחין לו בחרטה לפי שאין פותחים בחרטה אא"כ הי' חרטה דמעיקרא וזה בשע' שנדר הוצרך לאסור הגבינה אלא שעכשיו מתאוה לה ולפיכך אין להתיר אלא ע"י פתח (ועיין ש"ך ס"ק ק"ח ונ"ל דלדידן כיון דעושין מחרטה פתח א"כ אין חילוק בין נדר דגבינה לשאר נדרים):
חכמת אדם · סימן ק׳, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.