השוחט בהמה בפני עדים וכשבא ישראל לקנות ממנה אמר לא תקנה ממנה כי לא שחטתיה אם יכול לתרץ דבריו ולומר שכוונתו היה לא שחטתיה כראוי נאמן. ואם לאו אע"ג שיש לו מגו לומר שהיא טרפה כיון שאומר לא שחטתיה ועדים מעידין ששחטה אינו נאמן ומ"מ לעצמו שויא חד"א סימן א' סעיף י"ב) ועיין במל"מ פ' ט"ו מהל' אישות הלכה ט"ו שכ' שזה דוקא (כשעומד בדיבורו אבל אם חזר מדבריו הראשונים גם הוא מותר. ועיין בפ"ג מהלכות יבום וחליצה הלכ' י"ג שסותר דבריו. וצ"ע:
חכמת אדם · סימן א׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.